מה השתנה בגל השני של הקורונה

נכון, קיימת בעיה בחברה הערבית, אולם אלה שמפנים אצבעות שוכחים או בוחרים להתעלם מהעובדה שהציבור הערבי התנהג למופת בגל הראשון. הציבור הערבי ומנהיגיו, הפוליטיים והחברתיים, הבינו מהר את גודל השעה, ורבים מהם שימשו “שופר” של משרד הבריאות בכל הקשור לשמירה על ההנחיות. בתנאי צפיפות, עוני ותשתיות לקויות הקפידו על הסגר, נאטמו בבתים והתגייסו, יחד עם כל אזרחי ישראל, למאמץ הלאומי לצמצום ההדבקה והתחלואה. וכבר אין צורך להזכיר את אזרחי ישראל הערבים שעמדו, לצד יהודים, בחזית המאבק בקורונה, כרופאים וכעובדי רפואה בבתי החולים ובמרפאות.
החברה הערבית לא מוכיחה נטיות בדלניות סביב המשבר, והרפיון במשמעת לא נובע מעוינות למדינה. אבל אם בעיות היסוד שצפו והחמירו במשבר הקורונה לא יטופלו, חוסר האמון שקיים בין אזרחי ישראל הערבים למדינת ישראל עשוי להחמיר. המדינה צריכה לתגבר ולחזק את הרשויות המקומיות הערביות, כדי שיוכלו לטפל במשברים כאלה ביעילות רבה יותר. משרדי הממשלה צריכים ללמוד לרתום את מנהיגי הציבור הערבי למאמצי ההסברה, ושרי הממשלה צריכים לתגבר את הביקורים והנראות שלהם ביישובים הערביים. הרשויות המקומיות הערביות צריכות מצידן להכין תוכניות לשעת חירום, למנות אנשי מקצוע, לחדול מתרבות הנפוטיזם ולנטרל רעשי רקע של פוליטיקה פנימית.

להמשך קריאת המאמר לחצו כאן

https://www.israelhayom.co.il/opinion/803341